צחי הנגבי סומך על נתניהו

10 בספטמבר 2012 אין תגובות ›› צחי הנגבי

מאת ארי שביט.

אריאל שרון חשב שצחי הנגבי אמור להיות ראש ממשלה. הוא העריך שמי שהיה השר לאיכות הסביבה, השר לביטחון הפנים ושר המשפטים קורץ מהחומר שממנו עשויים ראשי מדינה. אבל ההסתבכות הפלילית של הנגבי והטעויות הפוליטיות שלו הסיטו ממסלולה את הנסיקה שלו אל הצמרת. הוא איבד שנים יקרות, פרש לקדימה וכעת חזר לליכוד. תוך כדי כך הפך מומחה לעניין האיראני שבו עסק גם כשר הממונה על השירותים החשאיים ‏(2004–2006‏) וגם כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ‏(2006–2010‏). במשך שבע שנים רצופות חבר הכנסת קר הרוח למד את כל שיש לדעת על האתגר הגרעיני. הוא אף גיבש עליו דעה מגובשת ונחרצת.

אני פוגש את הנגבי בביתו שבמבשרת ציון, בבית קפה בהרי ירושלים ובאכסדרה של מלון בתל אביב. הוא מספר לי על הבנים ועל הדיאטה ועל הפוליטיקה. לא, הוא לא מתרגש מהכישלון של תרגיל פילוג קדימה שאותו רקח לפני למעלה מחודש. לא, הוא לא מאמין שיהיה לראש ממשלה בשנים הקרובות. אבל הוא שמח לחזור לליכוד ומקווה להשתלב בצוות המוביל של המפלגה. הוא מאמין שבסופו של דבר, הליכוד הוא שיחלק את הארץ. כיוון שהנגבי חושש מהפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית, הוא מוכן למסור לידי הפלסטינים את מרבית השטחים ביהודה ושומרון ולפנות עשרות התנחלויות. ואולם מכיוון שהוא לא חושב שבעשור הנוכחי יהיה פרטנר פלסטיני לשלום אמת, העניין אינו נראה לו מעשי בנקודת הזמן הזאת. מה שמעשי כעת הוא איראן. מה שחשוב ודחוף הוא איראן. על פי צחי הנגבי, עם איראן ישראל תיאלץ להתמודד כבר בעתיד הקרוב.

צחי הנגבי, נדמה שהיום יש קונסנזוס מקיר לקיר: תקיפה באיראן כעת תהיה הימור חסר אחריות של שני מנהיגים חסרי אחריות – בנימין נתניהו ואהוד ברק.

“אני כופר בכך שיש קונסנזוס בנושא הזה ואני כופר בכך שהעמדה שאותה אתה מנסח כפי שאתה מנסח היא העמדה הנכונה. אני חייב לשאול את עצמי אם אני מקבל את הקיום הישראלי תחת איראן גרעיניתכדבר אפשרי. התשובה שלילית. על כן אני מעדיף ניסיון לסכל את הגרעין האיראני על השלמה איתו. אני מאמין שלישראל יש יכולת מבצעית לסכל את הגרעין האיראני. ברור שכל פעולת סיכול היא פעולת דחייה בלבד. על כן התפיסה צריכה להיות תפיסה של סיכול נצחי. אם אחרי שיעמוד מול מתקני גרעין עשנים, המנהיג האיראני יחליט לשקם אותם ולחדש את תוכנית הגרעין – צריכה להיות אצלנו יכולת וצריכה להיות אצלנו נכונות לפעול שוב. בארגז הכלים של הסיכול הנצחי צריכה להיות מוכנות נפשית ומוכנות מבצעית לבצע סיכול צבאי נוסף בעתיד. יש להתייחס אל העניין כאל מירוץ משוכות ארוך. הסיכול שעל הפרק צריך להיות חלק מסדרה של מהלכי סיכול – ישראליים ובינלאומיים – שיימשכו הרבה מאוד שנים קדימה”.

ומה ההצדקה למדיניות של סיכול נצחי? הלוא מדובר על הצעה קיצונית מאוד שמשמעויותיה קשות.

“ההצדקה היא תפיסת הביטחון הקלאסית של ישראל, האומרת שכדי להגן על עצמנו וכדי להרתיע עלינו לשמר יתרון איכותי משמעותי על כל קואליציה של מדינות אויב. האסטרטגיה הזאת הוכיחה את עצמה בעבר. תודות לה, מאז 1973 לא נאלצנו להתמודד עם מלחמה קונבנציונלית גדולה. זה 40 שנה כמעט לא הותקפנו באופן שיצר איום קיומי. אויבינו חדלו להתייחס אלינו כאל רשת של קורי עכביש שבנשיפה אחת אפשר למחות אותה מעל פני האדמה. הם למדו שאיננו אפיזודה חולפת כמו הצלבנים, הטורקים והאנגלים. אבל כאשר המזרח התיכון יהפוך לגרעיני, נמצא את עצמנו במצב אחר. אחרי שאיראן תתגרען, יתגרענו גם סעודיה, מצרים, טורקיה, ירדן וסוריה – אולי גם לוב ועיראק. התוצאה תהיה שיתוק כמעט מוחלט של קברניטים ישראלים מול איומים ופרובוקציות. נחיה תחת ענן הולך ומתעבה. ישראל תהיה מנוטרלת, מהססת וחסרת כושר הרתעה. חיינו יהיו בלתי נסבלים. את המצב הבלתי אפשרי הזה מנהיגי ישראל לדורותיהם נשבעו למנוע. אני חושב שהיום מנהיגי ישראל מחויבים לקיים את השבועה ללא כל עכבות. זו המחויבות הערכית והמוסרית של ראשי המדינה כלפי אומתם”.

מה שאתה אומר הוא שדוקטרינת בגין עדיין תקפה ויש ליישמה מול איראן.

“דוקטרינת בגין תקפה בשל כמה וכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא זו שזה עתה תיארתי לך: מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון אשר יניח רחיים כבדים מאוד על צווארו של כל מנהיג ישראלי ויצמצם למינימום את חופש הפעולה שלו. הסיבה השנייה, בראייה תיאורטית, היא חוסר היכולת לקיים במזרח התיכון הרתעה המבוססת על MAD: Mutual Assured Destruction. אין הרבה רוסים סביבנו ואפילו לא סינים. רוב המשטרים השכנים מאופיינים על ידי פונדמנטליזם דתי או חוסר יציבות מוחלט.

“מכאן הסיבה השלישית: באזור הסוער הזה יש סבירות גבוהה לכך שתהיה זליגה של יכולות לא קונבנציונליות משמעותיות ממדינות לארגוני טרור. התוצאה המצטברת של כל אלה היא שאם איראן תתגרען ושכנותינו יתגרענו, ישראל תהפוך לסמרטוט מזרח־תיכוני. אפשר יהיה להתעמר בה ולפגוע בה ולאמלל את חיי תושביה מבלי שהיא תוכל להגיב באופן הולם ומוחץ. את המצב הזה חובה עלינו למנוע. מה שהנחה את בגין ומה שהנחה את ממשיכיו צריך להנחות אותנו גם כעת. כאשר הסכנות הן אימתניות, חובה עלינו לפעול כדי למנוע אותן ולא להפקיד את גורלנו בידי מציאות איומה”.

השיקולים שלך הם אך ורק גיאו־אסטרטגיים או שאתה באמת מעלה בדעתך שאיראן תעשה שימוש ישיר בנשק גרעיני נגד ישראל?

“ההנהגה האיראנית היא פונדמנטליסטית. היא מקבלת החלטות על סמך שנאה יוקדת ליהודים שאותה היא מבטאת זה עשרות שנים. היא חושבת שאחד מהיעדים ההיסטוריים שלה הוא לסלק את המורסה הציונית מהמפה. על כן, מתוך האמת הקנאית שלהם, האיראנים בהחלט עלולים להחליט שהם מוכנים לשלם את המחיר של עימות גרעיני.

“רפסנג’אני אמר לפני עשור שהאומה האיראנית – שהיתה אז בת 70 מיליון בני אדם – תדע לעמוד בעימות לא קונבנציונלי מול שישה מיליון יהודים שבסופו של דבר ייעלמו מכאן. לאנשים החושבים במושגים רציונליים והומניים קשה להבין חשיבה שכזאת, אך כך פועלת תודעה קנאית. יש קנאים שהם מתאבדים אישיים המוכנים להקריב את עצמם כדי להרוג עשרה יהודים בקניון ויש קנאים שהם מנהיגים לאומיים המוכנים לשלם את מחיר מותם של מיליוני שאהידים כדי להכחיד את הישות השנואה של הכופרים. הרי מה ראינו כאן בין 2001 ל–2004? ראינו שיותר מאלף ישראלים נקטלו על ידי אחמדינג’אדים קטנים שבאו מיהודה, שומרון ועזה כדי לקיים צו אלוהי. כפי שאנשים טובים אצלנו לא הבינו את הפלסטינים האלה, הם גם לא מבינים את האיראנים. אני משתדל לשמור על פיכחון. אני חושב שהאפשרות של שימוש בנשק גרעיני נגד ישראל היא אפשרות שצריך להביא אותה בחשבון”.

אוקיי, שיכנעת אותי – אסור שלאיראן תהיה פצצה גרעינית. אבל הנה התולעים יעצרו אותה או הסנקציות יעצרו אותה או יתחולל בה שינוי משטר. ואם לא תולעים ולא סנקציות ולא שינוי משטר – ארצות הברית. אם רק נהיה נחמדים אל הדוד סם ולא נרגיז את הדוד סם, הדוד סם יושיע אותנו.

“רוב הישראלים לא כופרים בסכנות של איראן גרעינית. אבל חלק מהעוסקים בנושא עדיין מצדדים בפתרונות אוטופיים. הם מאמינים שיש חלופות על המדף שרק צריך לגעת בהן ולקחת אותן. אבל לצערי החלופות הללו היו דמיוניות לפני שנתיים והיום הן ממש פנטזיות. אלא שמפנטזיות קשה להתנתק. מי שהאמין בפתרונות אוטופיים התמכר לפתרונות האוטופיים ומסרב להיפרד מהם.

“אמרת מלחמה חשאית? לא אתייחס לישראל אבל אתייחס לפרסומים שהיו ב’ניו יורק טיימס’ על מלחמת סייבר אמריקאית. לאור העובדה שהיום אלפי צנטריפוגות סובבות על צירן בנתאנז ובפורדו, ברור לחלוטין שאם היתה מלחמה חשאית, למלחמה החשאית היה זמן תפוגה. אם פעלה כאן יד נעלמה, ההצלחה שלה היתה הצלחה מתכלה. הרי מה היתה התכלית? למנוע מהאיראנים להגיע לפצצה. אבל היום אנחנו יודעים שהאיראנים כבר עשו 99% מהדרך לפצצה. פירוש הדבר הוא שגם אם היתה מלחמה חשאית של לא־ישראלים, הרלוונטיות שלה כרגע היא מינורית. אם היתה יד נעלמה, הזמן גבר עליה.

“אמרת סנקציות? אני לא מכיר בהיסטוריה הרבה מקרים שבהן לסנקציות היתה השפעה ממשית על הנהגה נחושה. אם הסנקציות היו מתחילות לפני עשר שנים, אפשר היה לאתגר אותי ולהעמיד את העניין למבחן רציני. אבל סנקציות משתקות לא הוטלו על איראן עד לרגע זה. הסנקציות הלא משתקות שהוטלו ביולי הן כאלה שהאיראנים מסוגלים להתמודד איתן – בעזרת רוסיה, הודו וסין. כך שהסיפור הוא סיפור של מעט מדי ומאוחר מדי. האיראנים פועלים בתחכום מעורר הערצה והמערב לא מצליח לבלום אותם. ברור לחלוטין שהסנקציות לא ישיגו את יעדן בעוד מועד. בשיחות סגורות, חלק מהמנהיגים במערב אפילו מודים בכך.

“אמרת שינוי משטר? האופוזיציה האיראנית נמחצה לפני שלוש שנים תחת מגפי הקלגסים האיראניים. מלכתחילה לא היה לה סיכוי גדול, אבל היום שינוי המשטר כלל איננו בקלפים. הוא בוודאי לא רלוונטי בחודשים שנותרו עד לסף ההתגרענות.

“אמרת פעולה אמריקאית? ארצות הברית התחייבה למנוע איראן גרעינית. מה זה איראן אנחנו יודעים ומה זה גרעינית אנחנו יודעים. אבל השאלה היא מה זה למנוע. אני לא שמעתי מחויבות אמריקאית לפעולה צבאית. שמעתי אמירות מליציות ואמורפיות אשר לא מבטיחות לישראל שהיא לא תופקר ברגע האחרון. ארצות הברית של אובמה עשתה מעשים חשובים מול איראן וסייעה מאוד לישראל. אבל השקפת העולם של אובמה מפנה את הקשב למזרח אסיה, מתנגדת למעורבות צבאית אמריקאית במזרח התיכון ומבקשת להימנע מעימותים שמחיריהם גבוהים. גם אצל הרפובליקאים אני לא רואה מחויבות למהלך כוחני של לית ברירה שימנע מהאיראנים לייצר מערכת נשק גרעינית. כך שהסיכוי להפעלת כוח אמריקאית באיראן תחת ממשל רפובליקאי עתידי הוא פחות מ–10%. הסיכוי להפעלת כוח אמריקאית באיראן תחת ממשל אובמה הוא אפסי”.

אם אתה צודק, נתניהו צודק: מה שאנחנו רואים לנגד עינינו הוא חולשה נוראה של המערב אשר מזכירה את חולשת המערב בשנות ה–30 של המאה ה–20.

“לפני שנתיים פגשתי בניו יורק את הנרי קיסינג’ר. מזכיר מדינה נשאר תמיד מזכיר מדינה ונזהר בדבריו, אבל אמירה אחת שלו מהדהדת עד היום בראשי. נשק גרעיני בידי איראן יהיה תבוסה מוסרית של המערב, אמר קיסינג’ר. הוא צדק. הלוא ב–2003, כשהאיראנים העריכו שארצות הברית נחושה, הם עצרו את התוכנית הגרעינית שלהם. אבל אחר כך הם ראו שהשד לא נורא כל כך, כי בוש הוקע והועמד אל עמוד הקלון והרפובליקאים הפסידו, ואובמה בא עם הרעיון המאוד רומנטי של ‘Engagement’. עד היום האיראנים לא ענו להצעת ה’Engagement’ שלו, כפי שאבו מאזן לא ענה לאולמרט. ומה האיראנים רואים כעת? מפגשים היתוליים הנערכים פעם באיסטנבול ופעם בבגדד ופעם במוסקבה. ובכל מפגש כזה מרימים כוסיות של מסיבת קוקטייל ואומרים כמה מילים לפרוטוקול ונושמים לרווחה וממהרים הביתה בטיסה של מחלקה הראשונה. לכן המסקנה של האיראנים היא שאפשר להמשיך במשחק של כאילו, כי שום דבר אמיתי לא יקרה להם. כך שפה יש באמת בעיה, שהיא לא רק ביטחונית ומדינית, אלא מוסרית. יש דמיון בין מה שאנחנו רואים כעת לבין אות הקין שדבק במערב לפני מלחמת העולם השנייה, כאשר הוא לא התייצב באומץ מול הרודנות, הפשיזם והנאציזם. השאלה העומדת בפני ישראל היא אם גם אנחנו נהיה חלק מהתבוסה המוסרית הזאת – או שנקרא עליה תיגר”.

אתה אומר דבר נורא, צחי הנגבי. אתה אומר שאנחנו לגמרי לבד.

“אם ההערכות הספקניות שלי לגבי החלופות האחרות נכונות, לא ירחק היום שבו נצטרך להחליט אם אנחנו משלימים עם איראן גרעינית כמו כולם או אם אנחנו מתמודדים איתה בעצמנו. לבד. אני שומע שראש הממשלה ושר הביטחון אומרים שהזמן קצר. הם מעריכים שמרגע מסוים, תקיפה ישראלית כבר לא תהיה בעלת השפעה על תוכנית הגרעין האיראנית. היום אני לא מצוי בפרטים אבל אני טוען שקברניט ישראלי לא יכול להיגרר למצב שהזמן ברח לו מתחת לידיים. בתוך עולם שאין מורכב ממנו, הוא צריך להגדיר מהו הרגע האחרון שבו ניתן עדיין לעשות שימוש באופציה הצבאית”.

אתה סומך על נתניהו וברק שיהיו מסוגלים לעשות זאת? הם לא משיחיים? הם לא מונעים על ידי תפיסת מציאות מטורפת ומניעים זרים?

“אני חושב שעושים לבנימין נתניהו עוול גדול מאוד כשמנסים לצייר את מערכת השיקולים שלו כניזונה ממה שיובל דיסקין הגדיר כמשיחיות. משיחיות נתפסת כמשהו שקרי. משיחי השקר גרמו לאנשים ללכת אחריהם לאבדון מתוך גחמה. אבל בעניין האיראני נתניהו נקי ואמיתי. הוא מחויב לחלוטין לאמת הפנימית שלו. כאיש פוליטי אני יכול להעיד שכמעט כל האנשים הפוליטיים חושבים כמעט תמיד על האינטרסים והשאיפות והחלומות שלהם. אין מה לעשות, אנחנו יצירי אנוש. העוצמה של מנהיגים אמיתיים נובעת מכך שהם יודעים להעדיף את העניין הממלכתי על העניין האישי והם מוכנים לשלם מחיר גבוה על מהלך שהם מאמינים בו ויוזמים אותו. לכך יש כוח עצום. בכך מותר המנהיג על הפוליטיקאי והמדינאי על העסקן. אבל לצערי, מעט מאוד אנשים ניחנו בכוח הזה שבו ניחן מנחם בגין, למשל. ולנתניהו יש את הכוח הזה. בעניין האיראני הוא בדיוק כזה.

“לכן אני חושב שיש לנו מזל גדול שבעת הזאת ניצב בראש המדינה אדם שמבין את גודל הסכנה המתרקמת ושיש בו את הנחישות להתמודד איתה. אני לא יודע מה יעשה. אני לא בטוח שהוא כבר יודע מה הוא יעשה. אבל אני יודע שאם הוא יגיע למסקנה שהאינטרס של מדינת ישראל הוא לפעול לסיכול הגרעין האיראני, הוא יפעל. שום אינטרס של תקשורת ומפלגה ופופולריות ושרידות אישית לא ירתיע אותו. אני סומך על ההנהגה שלנו. אני לא רואה צמד מנהיגים יותר מוכשר ומנוסה מנתניהו וברק שיכול להיות ליד ההגה בתקופה כזאת ולקבל הכרעות כל כך גורליות”.

אבל מאיר דגן ויובל דיסקין הם אנשים רציניים האומרים לנו שראש הממשלה ושר הביטחון מטורפים. גם הצמרת הצבאית המכהנת לוחשת לנו שאין לה אמון בקברניטים. ונשיא המדינה. והאמריקאים. הדעה שלך בעניין הזה היא דעת מיעוט, כמעט דעת יחיד.

“אני עבדתי עם דיסקין ודגן המון שנים. אם הצנזורה היתה מאפשרת זאת, הייתי מספר לך על ההישגים המדהימים שלהם ועל תרומתם העצומה לביטחון המדינה. אפילו בני משפחותיהם לא יודעים ולא יידעו לעולם מה שני האנשים היקרים האלה עשו למען כולנו. אבל דווקא משום כך, הדברים שלהם מטרידים אותי. הם הפרו מסורת נכונה וארוכת שנים שעל פיה ראשי מערכת הביטחון משמרים את האינטימיות ההדוקה שהיתה ביניהם לבין המנהיגים שאיתם עבדו גם לאחר פרישתם. הם נתנו יד לתרבות של הפרת רסן. בגלל הקמפיין שבו הם פתחו הופיעו פה תופעות שמעידות על כשל בחוסן שלנו כחברה חפצת חיים.

“אני לא יכול לבוא בטענות לעם שמוטרד. זה טבעי. גם המשפחה שלי מוטרדת והחברים שלי מוטרדים. אין שיחה שאני משתתף בה שלא מתחילה בשאלה מה יהיה. אבל לא יכול להיות שיהיו כאן עצומות הקוראות לטייסים לסרב פקודה, שחתומות על ידי אנשים שלא ישבו מעולם באיזשהו דיון רציני על הנושא הסבוך הזה. לא יכול להיות שזמרת חיננית, מנצח בתזמורת הפילהרמונית של אוסקה ומשורר יכתיבו לממשלה מה המדיניות הנכונה בנושא האיראני. התופעות האלה מתרחשות כיוון שאנשים הולעטו בהפחדות אפוקליפטיות שלא היה להן מקום. הן מתרחשות מפני שמתנהל כאן קמפיין המנסה לסכל את הסיכול הישראלי. אני יכול להגיד לך שראש הממשלה שרון הוא זה שאמר לי שאיראן גרעינית היא Unacceptable. ואני יכול לקבוע שראש הממשלה נתניהו הוא זה שמבטא היום במלוא העוצמה את העמדה הזאת של שרון. יש בביבי מחויבות שלא היתה לקודמו ואין לרבים מעמיתיו. נתניהו וברק מרשימים אותי בכך שהם נחושים למנוע איראן גרעינית”.

לא ענית לי על שאלת הדרג הצבאי. אם שני הקברניטים האלה אכן רואים את המצב נכוחה, מדוע הם כל כך בודדים? מדוע הם נתפסים כחשודים והזויים? מדוע אף אחד בצמרת צה”ל לא מתייצב לצדם?

“בכתב המנדט שמקבל אלוף, לא נדרש ממנו להיות מנהיג המדינה. התפקיד של קציני הצבא הבכירים הוא להכשיר את הכוחות שתחת פיקודם למשימות שאותן הממשלה הנבחרת מגדירה. הם גם חייבים להציג בפני הדרג המדיני בעיות מקצועיות בתחומם. בהקשר האיראני הם חייבים לומר אם אין לנו די מודיעין כדי לבצע תקיפה מוצלחת או אם המטוסים שלנו לא יודעים לעמוד במשימה. אבל מעבר לכך, הם כלל לא צריכים לחוות דעה על ההחלטה שאמורה להתקבל על ידי הממשלה. לא למפקד חיל האוויר, לא לראש אמ”ן, לא לרמטכ”ל ולא לראש המוסד יש את השקפת העולם המדינית וההיסטורית הרחבה הנדרשת ממנהיג. ההחלטה בעניין איראן היא אולי ההחלטה הקשה ביותר והמורכבת ביותר שהתקבלה כאן מאז הקמת המדינה. מי שצריך לקבל אותה הוא אך ורק הקברניט המחויב להיסטוריה של העם היהודי והמוכן להציל את העם היהודי מעתיד קשה – גם אם ישלם על כך מחיר פוליטי כבד”.

אינך חושש מתרחיש מלחמת לבנון הראשונה? אינך חושש שאם נצא למערכה ללא לגיטימיות פנימית וללא לגיטימיות בינלאומית נסתבך במלחמה שתיתפס כמלחמת ברירה ותקרע אותנו לגזרים?

“החשש שאתה מעלה הוא אחת הסיבות לכך שתמכתי בהקמתה של ממשלת אחדות כבר ב-2009. ניסיתי לשכנע גם את ציפי לבני וגם את שאול מופז שמקומם בממשלה שתקבל את ההכרעה בעניין איראן. אבל אני מוכרח לומר לך שהיום אני רגוע בעניין זה מכיוון שלדעתי אם יכלו כל הקִצין וישראל תיאלץ לצאת לפעולת מנע, התוצאות יהיו מאוד משביעות רצון. כאשר יתפוגגו התחזיות האפוקליפטיות שמנבאות חורבן וקטל אינסופי, תהיה אנחת רווחה בציבור ואנשים יעריכו את מה שקרה באופן מציאותי ופרופורציונלי. אני לא חושב שנגיע למצב שבו הציבור הרחב יחוש שמדיניות שגויה גררה אותו אל עברי פי תהום”.

אינך חושש מהתגובה האיראנית? ממלחמה אזורית? מאלפי הרוגים בעורף?

“אני מכיר לעומק את היכולות האיראניות ואני לא חושב שיש להם הפתעה ייחודית בשרוול. אם תהיה מתקפה סורית יזומה על מרכזי אוכלוסייה בישראל, אנחנו ניאלץ להחזיר את סוריה 50 שנה לאחור. מכיוון שסוריה לא יודעת להגן על עצמה אני לא רואה שזאת אופציה. ובעניין חיזבאללה – אני לא מאמין שהוא יגיב בעוצמה. ב-2006 ישראל גילתה איפוק כיוון שארצות הברית ביקשה שנחוס על ממשלה לבנונית פרו-מערבית. היום ממשלת לבנון נתמכת על ידי חיזבאללה, על כן אם תהיה פגיעה באוכלוסייה אזרחית של ישראל, לבנון תחזור לתקופת האבן. הלבנונים יודעים זאת. ישראל העבירה להם מסרים גלויים ולא גלויים בעניין זה. נסראללה לא ירצה להיות אחראי לכך שהוא הרס את לבנון בגלל מתקן שעלה בלהבות באיראן.

"כך שאני לא רואה מלחמה אזורית ולא רואה אלפי הרוגים. אני בכלל לא חושב שצריך לדבר על מספרי הרוגים אלא על ערכים. הערך המוביל הוא אם לישראל יש הכוח ועמוד השדרה והחוסן הנפשי כדי להגן על עצמה מפני סכנה קיומית”.

יאמר לך דויד גרוסמן, ויאמרו לך אנשי רוח אחרים, שאתה מחרחר מלחמה. אתה עומד להעלות למולך מאות בני אדם חיים.

“אני בטוח שהכוונות של גרוסמן ושל חבריו טובות בדיוק כמו הכוונות של ראש הממשלה ושר הביטחון. ואולם, מה שאנשי הרוח הללו חייבים לשקלל במערכת השיקולים שלהם הוא שהחלופה היחידה הקיימת היום למכת מנע ישראלית היא איראן גרעינית. איראן גרעינית תגבה מאיתנו מחיר כבד מאוד מאוד בחיי אדם. איראן גרעינית עלולה להוביל לשימוש בנשק גרעיני. לצערי הרב חלק מסופרינו ומשוררינו מתעלמים מהעובדות האלו. הם לא מתמודדים עם משמעותן ולא מביאים בחשבון את מה שעלול להתרחש כאן אם לא נפעל. אני מצטער לקבוע שיש אצלנו אנשים טובים הרוצים להאמין בטוב לבם של שכנינו ובהגיונם הצרוף גם כשהמציאות מוכיחה שהאמונה הזאת היא לא יותר מרומנטיקה”.

ובכל זאת, מה שאתה ממליץ עליו הוא אכזרי מאוד. בני אדם יקפחו את חייהם.

“ב–20 החודשים האחרונים אני לא נמצא בסוד העניינים ועל כן אני לא ממליץ על דבר. אבל אני מציע למדינת ישראל להמשיך באותו נתיב שמנהיגיה עיצבו לה עם הקמתה וששימר את הריבונות שלנו ואיפשר את שגשוגה של המדינה. הימנעות מפעולה החיונית לקיומנו עקב חשש מנפגעים היא משגה בלתי נסלח. גישה של הונאה עצמית והססנות היא גישה לא אחראית. אני מעריך שחלק מהחששות מוגזמים. ארצות הברית מעדיפה שותפות עם מדינות הנאבקות על קיומן ולא מצפות לכך שחיל הפרשים האמריקאי יציל אותן מידי האינדיאנים. הסיכון הנשקף לעורף נמוך בהרבה מהסיכון שבן גוריון לקח על עצמו כשהקים מדינה והלך בעיניים פקוחות למלחמת העצמאות. אבל גם אם הקשיים יהיו גדולים, אסור להירתע. כאשר מניחים על כפות המאזניים את הסכנה של השלמה עם הגרעין האיראני ואת הסיכונים הכרוכים בניסיון לסכל את הגרעין האיראני, התוצאה ברורה. על ישראל לעשות את כל מה שביכולתה לעשות כדי למנוע איראן גרעינית”.

פורסם ב"הארץ" ב-7 בספטמבר 2012 


השאירו תגובה