חוק מציל חיים

14 בפברואר 2011 אין תגובות ›› צחי הנגבי

בשבוע שעבר עשתה ישראל צעד משמעותי לקראת הכללתה במסגרת המדינות המתוקנות והמתקדמות בעולם. מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את החוק לפינוי שדות מוקשים. בעוד תקופה קצרה, לאחר שועדת החוץ והביטחון תכין את נוסחו הסופי, יפאר החוק החדש את ספר החוקים של מדינת ישראל.

 החוק הובא להצבעה, בכוונת מכוון, בדיוק שנה לאחר פציעתו הקשה של הנער דניאל יובל בפברואר 2010. דניאל בן ה- 11, בלוויית הוריו טלי וגיא ואחותו עמית, יצאו צפונה מביתם במרכז הארץ לחוויה של נוף קסום ושלג טרי. הטיול בהר אביטל שברמת הגולן הסתיים באסון כבד. דניאל דרך על מוקש ישן, שכנראה נסחף לפני שנים משדה מוקשים סמוך, ורגלו נקטעה מעל הברך. גם אחותו נפגעה מן הרסיסים. המקרה העצוב הזניק לקדמת התודעה הציבורית את דבר קיומה של מציאות מטרידה ביותר: ברחבי ישראל קיימים שדות מוקשים רבים, שאינם תורמים עוד דבר לביטחון המדינה, ומסכנים חיי אדם.

 מידי שנה בשנה נרשמים בישראל אירועים של כניסת חיילים, חקלאים, רועים ומטיילים לשדות מוקשים. רק בשנה שקדמה לפציעתו של דניאל בגולן, אירעו מספר מקריים טרגיים: תושב ואדי ערה נהרג כשדרך על מוקש מזרחית לגלבוע. עובד חקלאי מתאילנד איבד את רגלו בשדה מוקשים בדרום הגולן. צנחן רחיפה נחת בעל כורחו בתוך שדה מוקשים אחר בגולן, ויצא ללא פגע בדרך נס.

 התהודה המיוחדת לה זכתה פציעתו של דניאל נגרמה בזכות האצילות והגבורה שאפיינו את אמירותיו בתקשורת מיד בסמוך לאירוע. הדברים שאמר היו מנוגדים לטבע האנושי השגרתי. הנער, שזה עתה חווה טרגדיה אישית כל-כך מטלטלת, לא שקע במרה שחורה ולא התכנס בתוך אומללות ותסכול. ממיטתו בבית החולים הוא הפנה קריאה לכל הגורמים האחראים לפעול לאלתר למניעת פציעתם של ילדים ומטיילים נוספים. הוא הודיע על מחויבותו ליטול חלק במאמץ זה. בקולו לא נשמעה טרוניה או ביקורת, ולא נימה של רחמים עצמיים על מר גורלו. המרכיב המרתק בהופעתו הייתה הפגנת המנהיגות: נער צעיר, בן 11 בלבד, לוקח אחריות ומנער את כל המבוגרים שלא נקפו אצבע לנטרל את הסכנה שמתחת לאפם.

דניאל היה הקטליזאטור שניער גם אותי. רק כשניגשתי להתעמק בסוגיית המוקשים, נחשפתי לחומרת התופעה ולממדיה. הסתבר לי כי קיימים בארץ אלפי שדות מוקשים שחדלו להיות בעלי ערך בטחוני לפני שנים רבות. הערכות מתונות אומדות את מספר המוקשים הבלתי – נחוצים ברבע מיליון. הערכות אחרות נוקבות במספר כפול. המוקשים טמונים בשטח המשתרע על פני אחוז שלם משטח המדינה, למעלה מ- 33,000 דונם של שטחים פתוחים ואדמה חקלאית. הריכוז הגבוה ביותר מצוי ברמת הגולן, בערבה ולאורך גבולות המדינה, בעיקר בצפון הארץ ובבקעת הירדן.

עוד למדתי כי בשנת  1999  בחן מבקר המדינה את הסוגיה והעיר כי למרות שמאות שדות מוקשים אינם חיוניים עוד לביטחון המדינה והם מהווים סיכון פוטנציאלי, לא גובשה ע"י מערכת הביטחון או על-ידי גורמים ממלכתיים אחרים מדיניות יזומה לפינוים. משרד מבקר המדינה המליץ בפני ראש הממשלה "למנות ועדה בין-משרדית כדי לבחון את הנושא על כל היבטיו ולגבש מדיניות ממלכתית להסדרתו". למעלה מעשור חלף מאז. הועדה לא קמה, הנושא מעולם לא נבחן ביסודיות, לא גובשה מדיניות כוללת, ודניאל יובל, כמוהו כרבים אחרים, שילם את מחיר ההזנחה.

זה היה הרקע להצעת החוק שיזמתי לפני חודשים ספורים. כל חברי ועדת החוץ והביטחון נרתמו לקדם את החקיקה. 73 חברי כנסת חתומים על ההצעה שהונחה על שולחן הכנסת. במוקד הצעת החוק ניצב הרעיון להקים במשרד הביטחון רשות לפינוי מוקשים: גוף מקצועי שיכין תוכנית שנתית ורב-שנתית לפינוי כלל המוקשים הלא מבצעיים ברחבי הארץ. הרשות תקבע את סדרי העדיפויות לפינוי המוקשים, תתקצב את הליכי הפינוי – מכספי המדינה ומסיוע חיצוני – ותפעיל לביצוע המשימה חברות בינלאומיות שרכשו ניסיון ומיומנות בפינוי עשרות מיליוני מוקשים ברחבי העולם.

רעיון חקיקת חוק לפינוי מוקשים אינו המצאה ישראלית. מדינות רבות חוקקו חוקים דומים בעשרות השנים האחרונות. אוסטרליה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, ברזיל, יפן, ספרד, שבדיה, שוויץ ובריטניה הן רק הבולטות שבהן. גם מדינות פחות מפותחות השכילו לעשות מעשה: למשל, מוזמביק, אפגניסטן וקמבודיה פינו בהצלחה כמויות אדירות של מוקשים נגד אדם ומוקשים נגד רכב, שפוזרו בשטחיהן במהלך המלחמות  מהן  סבלו. גם באזורנו היו מדינות שנענו לאתגר. בין  1991 ו – 1995 פינתה כוויית לפחות 5 מיליון מוקשים שזיהמו את אדמתה בעקבות פלישת עיראק ומלחמת המפרץ. גם ירדן נקטה יוזמה, ובעשר השנים האחרונות פינתה כמעט את כל המוקשים שהיו טמונים בצד המזרחי של גבולה עם ישראל, בערבה ובבקעת הירדן.

לאחר פרישתי מן הכנסת בנובמבר האחרון, לקח על עצמו ח"כ רוני בראון את מלאכת הובלת החוק החדש. הממשלה הנוכחית, בשונה מן האדישות שהייתה נחלת כל ממשלות ישראל בעבר, מחויבת לתהליך החקיקה ומשתתפת בו באופן פעיל. אני מאמין כי בזכות שיתוף הפעולה הנדיר בין הכנסת והממשלה ובין האופוזיציה לקואליציה, נציין כבר ביום השנה השני לפציעתו של דניאל יובל, ב- 6 בפברואר 2012, את תחילת פעולתה המעשית של הרשות החדשה לפינוי מוקשים במשרד הביטחון.

פורסם בג'רוזלם פוסט 14 פברואר 2011


השאירו תגובה