בכל זאת יש סיפור

8 ביוני 2012 תגובה 1 ›› צחי הנגבי

מיטב הפרשנים הפוליטיים התקבצו ובאו אל הכנסת בבוקר יום רביעי. העימות המתפתח בפרשת הפינוי המיועד בישוב בית-אל הבטיח דרמת קייץ משובחת. ערוצי הטלויזיה מיקמו את מצלמותיהם בקדמת יציע העיתונות הצופה אל מליאת הכנסת וסרקו את זירת הקרב. אחרי שלוש שנים פרלמנטריות משמימות למדי, חזרו הכותרות המאפיינות משבר קואליציוני במיטבו : "השרים הסוררים נשבעים ללכת עד הסוף" ; " לשכת ראש הממשלה מאיימת בפיטורי המורדים" ; "פעילי הימין מפעילים לחץ של הרגע האחרון על המתלבטים והמתנדנדים" … בצהרי אותו יום כבר התאיידה ההתרגשות כלא היתה. איש מן השרים וסגניהם לא העז לצעוד בעיניים פקוחות אל תהום הפיטורין. אף מפלגה לא פרשה מן הממשלה. רוב מוחץ בכנסת דחה את הניסיון לחוקק חוק העוקף את פסיקתו הנחרצת של בית המשפט העליון ,לפיה עד הראשון ביולי על המדינה לפנות את 5 הבתים שבמחלוקת. גדודי הכתבים הזדרזו לדווח לעורכיהם : " מצטערים, אין סיפור…"

אני חולק על ההערכה שהאירוע הסתיים "בלי סיפור".

ההיפך הוא הנכון. אמת, בהתארגנות של שרים המתקוממים נגד עמדת ראש הממשלה יש ללא ספק חדשות מרתקות. אבל לא פחות מכך יש משקל לעובדה שראש ממשלה מצליח לסכל מהלך מתריס כזה בעודו באיבו. גם זה "סיפור" . גם התפתחות כזו מחייבת הסקת מסקנות וניתוח המשמעויות הפוליטיות העתידיות. במציאות הישראלית העגומה של ממשלות שעיקר עיסוקן בהבטחת הישרדותן, אין להמעיט בחשיבות נכונותו של מנהיג להדוף לחצים קואליציוניים, להסתכן בזעזועים בתוך מפלגתו ולהעדיף אחריות ממלכתית על פני ריצוי השותפים הפוליטיים בכל מחיר.

המסקנה הראשונה שלי היא שלמרות הביקורת הנוקבת שהושמעה בשעתו, כעת ברור כי הצטרפות "קדימה" לממשלת הימין מעניקה לראש הממשלה יכולת תמרון אפקטיבית ביותר במישור הפוליטי הפנימי. אילו היינו כיום בעיצומה של מערכת בחירות, כשכל מפלגה במחנה הימני והדתי נאבקת על מעמדה, כששרי הליכוד ניצבים בפני פריימריס , ניתן לשער שתוצאות ההצבעה בכנסת היו הפוכות. המתח בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת היה מרקיע לשיא חדש. ישראל היתה ניצבת בפני מתקפה בינלאומית חריפה. החברה הישראלית היתה נקלעת למערבולת של תסיסה עזה והאשמות הדדיות , דווקא בתקופה שבה התקרבותנו לרגעי ההכרעה בנושא האיראני מחייבת אותנו לגייס אחדות עילאית.

המסקנה השניה שלי היא כי מן הראוי ששיתוף הפעולה בין קדימה והליכוד יעבור כעת מן המישור הטקטי אל המימד האסטרטגי. האתגר של נתניהו ומופז , שעומדים בראש גוש פרלמנטרי של 55 מנדטים, הוא לנצל באופן מיטבי את השנה וחצי שנותרו עד לבחירות. לא רק להדוף יוזמות בעייתיות כפי שעשו בצוותא השבוע – אלא לגבש הסכמות בתחומים שקידומם נמנע עד כה בשל אילוצים קואליציוניים. שני נושאים מרכזיים ממתינים לפעולה נמרצת : האחד,להשלים עד סוף יולי את ניסוח וחקיקת החוק שיבטיח שוויון בנשיאה בנטל השירות הצבאי והאזרחי. השני, לקדם רפורמה שתבטיח יציבות שלטונית ותחזק את יכולת המשילות של הרשות המבצעת. בציבור יש תמיכה גורפת בשני היעדים הללו . גם קדימה וגם הליכוד מאמינות שהשעה בשלה להוביל שינוי בשני המישורים . זכות הוטו של מפלגות סקטוריאליות על התהליכים הפרלמנטריים כבר לא קיימת.

זהו מבחנה האולטימטיבי של הממשלה הרחבה : להשיב לישראלים רבים את התקוה שמנהיגיהם מסוגלים לשלב זרועות למען קידומם של הנושאים המרכזיים המצויים בלב הקונצנזוס.

(פורסם בג'רוזלם פוסט ב-8 ביוני 2012)


תגובות

  1. מאת יאיר מור:

    צחי צודק לפחות יש צידוק לכניסת קדימה לקואליציה אולם איני יודע מה טוב יותר חוק שלא יעמוד במבחן בג"צ וממילא לא יחול רטרואקטיבית.או הבטחה והכרזה על בניית כמות עצומה ומיותרת ברובה של יחידות דיור.כזכור לקדימה יש קווים אדומים שנחצו ונחצו ולא נשמע קולה.אז אם אנחנו רוצים להצדיק את ישיבתנו המוזרה בממשלה לפחות נשמיע קולנו הדל בממשלה נגד המתנה הנדיבה תמורת העתקת 5 בתים ולא נחכך ידינו בהנאה מהקסם של ראש הממשלה שבא לברך ונמצא מקלל.
    צחי אתה חסר בראשות המפלגה.
    יאיר מור

השאירו תגובה